האלוול ורייטי (1998) בספרם "מריטת עצבים" טענו כי הפרעת קשב דומה לקוצר ראייה שעבורו יש צורך במשקפיים, אלא שקוצר הראייה אינו נמצא בעיניים, אלא בצורה בה אנו חושבים.

הופעת הסימפטומים של הפרעות הקשב והריכוז מתחילה בגיל הילדות ומחקרים מוכיחים שעד 65% מהאנשים ימשיכו לסבול ממנה גם בבגרותם.

הבעיות הקשורות להפרעה משפיעות על כל תחומי החיים. אנשים עם הפרעת קשב עלולים לסבול מהערכה עצמית נמוכה, דיכאון, שינויים קיצוניים במצב הרוח, נטייה התמכרותית (קניות, אלכוהול, אכילה מופרזת ואף סמים), בעיות זיכרון, הפרעות שינה, חרדה, בעיות בעבודה, בזוגיות וביחסים חברתיים. תסכולם של מבוגרים גובר היות ולא מעט פעמים מתפרשת התנהגותם בעיני אחרים כחצופה, ילדותית, חסרת התחשבות, אגרסיבית או כחסרת נימוס.

מבוגרים עם הפרעת קשב ספגו לא מעט דברי ביקורת מצד סביבתם ונכשלו במסגרות רבות עד הגיעם לגיל הבגרות. לא מעט פעמים, דיכאון עלול להיות תוצאה של מאבק ממושך עם התסכולים והכישלונות.
במהלך עבודתי, נתקלתי לא פעם במבוגרים שטיפחו תחושת קורבנות קשה עקב הפרעת הקשב. הם סיגלו לעצמם נטייה להאשים את האחר ולהתמקד בצדדים השליליים של ההפרעה.

לא מעט מהם כלל אינם מודעים להפרעת קשב והם מגלים זאת רק דרך האבחון של ילדיהם. לעיתים התגובה היא של הקלה ולעיתים של הלקאה עצמית בשל ההבנה שהפרעת הקשב עוברת בתורשה.