דחיינות  כרונית:
 אי-עמידה מספקת או מלאה בלוחות הזמנים הנדרשים לביצוע הסילבוס, הגשת עבודות, זמן התכוננות מספק למבחנים.  
  

מוסחות גבוהה: 
אובדן ריכוז בשיעור ומבחנים בשל רעשים קוליים או ויזואליים.  

נטייה לשעמום:
נטייה להשתעמם בקלות ו"לאבד קשר" עם הנעשה בכיתה, בייחוד במקרים של מרצים מונוטוניים ו/ או   בקורסים שאינם מעניינים אותם.  

קשיי ארגון:
קושי בסידור, ארגון ותיוק חומר הלימוד, דילוג על שלבים או אי מילוי הוראות עשייה סדורות, איבוד או שכחה של חפצים וחומרי לימוד, תפיסה והערכה לקויה של זמן.  

קשיים בתקשורת בינאישית:
התנהגות הנתפסת בעיני הסטודנטים האחרים וסגל ההוראה כחצופה, ילדותית, חסרת התחשבות, אגרסיבית או חסרת נימוס. 

פרפקציוניזם מוגזם: 
קול פנימי ביקורתי שזוכר כל טעות, מונה את כל חסרונותיהם ומתאר כל אכזבה שהייתה להם.  

התוצאה של כל אלה הוא פער עצום בין הפוטנציאל למימושו, המתבטא בביצוע חלקי או לקוי של מטלות, עבודות ומבחנים.
אלה מובילים לפגיעה בביטחון ולדימוי עצמי נמוך, עד כדי יצירת חרדה ואף אנטגוניזם כלפי מסגרת הלימודים האקדמיים.         

האימון לסטודנטים הוא קצר טווח והוא מותאם לקשייו הספציפיים של המתאמן.